בן לאון וברט. נולד ביום כ"ב בתשרי תשי"ז (27.9.1956) בפריס - לשם היגרה משפחתו מתוניס. לאחר מלחמת ששת-הימים החליטה המשפחה לעלות לישראל. ובמרס 1968 עלתה לארץ והופנתה לאשקלון. ויליאם למד חמש שנים בפריס. ועתה היה עליו להסתגל לשפה ולתנאים החדשים בארץ. שנתיים למד בבית- הספר 'חבצלת' שבאשקלון. ואז גמלה בלבו החלטה לעזור בחנות לתיקון אופניים של אביו - כדי להקל על אביו הנכה. כאשר נאלץ האב לחסל את החנות, עסק ויליאם, על-אף גילו הצעיר, בתיקון תריסים באורח עצמאי. בגיל 16 התחיל לעבוד כחשמלאי בחברת 'קדקו' בע"מ שבאשקלון, מפעל להרכבת לוחות חשמליים. באותו זמן השתלם בבית-הספר 'אורט' במקצועו ובלשון העברית. כמעט כל הכנסותיו מעבודתו היו קודש לפרנסת משפחתו, שבה היו מלבדו ארבע אחיות. התחביב שהתמכר לו בשעות-הפנאי המעטות היה משחק הכדורגל.

במחצית מאי 1975 גויס ויליאם לצה"ל והוצב לחיל-ההנדסה. את רוב זמן שירותו עשה ביחידה להנדסה קרבית בסיני. ובעקבות קורסים מקצועיים עלה לדרגת רב"ט. אך מצבה של משפחתו עורר בו דאגה עמוקה. לבסוף נעתרו לבקשתו, והוא נשלח לקורס לטבחים - כדי לאפשר לו לעבוד כטבח ולשהות לחילופין שבוע בבסיס הצבאי ושבוע בביתו. באותו זמן גם סיים בצבא קורס ללשון העברית, בהצלחה רבה.

תאריך השחרור מצה"ל התקרב. ויליאם נשלח לבית-הספר להשכלה צבאית בחיפה כדי להשלים את רכישת הידע שנמנעה ממנו בשנות-נעוריו הקשות. תעודת-השחרור מן הצבא כבר היתה מוכנה, ובה ציון: "חייל טוב, מילא את תפקידו כיאות והשתלב מהר במקצוע ובמחלקה." גם בבית-הספר להשכלה השתלב יפה והיה אהוד מאוד על חבריו, שכינוהו, בזכות עליצותו, 'ליצן הכיתה'. אבל הגורל המר רדף אחרי ויליאם, וביום י"ח בניסן תשל"ח (25.4.1978) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין באשקלון, עיר-מגוריו.